תקשיב רגע

קבוצות התלמידים של בית הלל ובית שמאי, היו בנות פלוגתא קבועות שפעלו בסנהדרין בתקופה המקבילה פחות או יותר לתקופת שלהי בית המקדש השני וחורבנו. אזכורים אלה מובאים כאן כדי להצביע על גישות המתאפיינות בהשקפת עולם קיצונית לכאן או לכאן בדומה לניגוד המפורסם בהשקפות שני המנהיגים: הלל בגישתו הסבלנית, ושמאי בגישתו הנוקשה יותר. הגישה היהודית ללכת באופן כללי בעקבות בית הלל שורשה בפתיחות, גמישות ובהקשבה. בבית מדרשו של הלל שיננו את הלכות בית הלל ואף למדו את הלכות בית שמאי, לעומתם תלמידיו של שמאי למדו רק את הלכות  בית שמאי. כך שהתבצרות בדעה אחת ואטימת האוזניים מלשמוע דעות אחרות הייתה כבר אז וקיימת אף היום.

לרוב השמיעה שלנו תלויה ברצון לשמוע. לעיתים אנו שומעים את שערב לאוזנינו ולעיתים אנו אוטמים אוזניים ומסננים את הנשמע. התיקון בחודש אב  הוא להשתית מחדש את השמיעה ולפתוח אוזניים לרווחה כדי שנשמע לא רק את שברצוננו לשמוע אלא בעיקר את מה שלא תמיד רוצים לשמוע כמו ביקורת, דברי תוכחה ומוסר. באגדה תלמודית יפה מספרים חז"ל על ימי הנדודים של בני ישראל במדבר. היה זה בחודש אב, המרגלים שנשלחו ע"י משה לתור את הארץ שבו ממשימתם ומוציאים את דיבת הארץ בקביעתם כי היא "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ" . המרגלים, שחיי הנדודים במדבר הפתוח והחופשי היו משיבי נפש ללב וגוף שבורים מרדיפה, משעבוד ומעבדות מרה, הרגישו חסרי אונים וקטנים מדי לכבוש את הארץ וליישבה. את אותה קטנות ונמיכות קומה נפשית הם ניסו לשדר לאוזני השומעים. כך שקטנות הערך העצמי ניסתה להשפיע על הקולקטיב ולחלחל עמוק בתודעה. ממשיך הסיפור ומספר שכל מי שדברי המרגלים נגעו בו ותחושת האפסיות וחוסר האונים גברה על הגבורה הפנימית וזקיפות הקומה- נענש!

למה? כי מי שהפחד מסיט אותו מהמטרה הקדושה להיכנס לארץ המובטחת, חושב קטן ומרגיש חלש ואדם שכזה באמת לא יכול. וכך מסופר באגדה שכל מי שגילה הזדהות עם דברי המרגלים מת במדבר .כך קרה בכל שנה ושנה, עד שבשנת הארבעים, באמצע חודש אב "כלו מתי מדבר". כל דור האבות, עבדים שגדלו  במצריים וכל מי שהרגיש קטן וחסר אונים, חלף מן העולם. שנים חלפו וגלגל החיים הצמיח דור חדש, צעיר ונמרץ שנולד לחירות תחת שמש מדברית. ורק ואז, בט"ו באב אותה שנה, כמובא בספר שופטים  ביום שבו הירח מלא החלה תקופה חדשה בחיי עם ישראל.  "המליך אות ט' בשמיעה, וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם אריה בעולם, אב בשנה וכליה בנפש זכר ונקבה. "על פי ספר יצירה חודש אב קשור לחוש השמיעה  ולכליות בגוף האדם. החיסרון של חודש אב התחיל באמת בשמיעה – בהקשבה לדברי המרגלים שסיפרו "וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם."

המידע שהגיע לעם, באופן המוגזם שבו הוצג ונאמר עשה את שלו. אנשי המודיעין עוררו את הפחד ששבר את הרוח והמורל הלאומי  באי יכולתו לעמוד במשימה. מי ששמע לעצתם ולא מצא בתוכו את כוחות הגבורה והאומץ לחלום ולהגשים את השליחות, אישר בעצמו את חולשתו וזקנתו הנפשית ונתן את הגושפנקה לעזיבתו את העולם. חזון הארץ המובטחת התברר כבלתי אפשרי ואותה מטרה נעלה בעלת חזון  נדחקה אל הצד ולא הצליחה לרתום את כולם למשימה.  האיבר המזוהה עם חודש אב הוא כליה. וכשם שהכליה מסננת את הדם ומפרישה חומרי פסולת מטבוליים, תפקידו הרוחני של חודש זה הוא לסנן את הנפש מחלקיקי תודעה שלילית כמו ערך עצמי נמוך, חולשה והרכנת ראש שהובילו לעצבות, ייאוש וזקנה פנימית. אין קשר לגיל הביולוגי אלא לבלות הנפשית  שחדלה מלשאת את כובד המשא , ללא קשר לגיל או הנפשות הבלויות, זקנה פנימית מזמינה תודעה של ערך עצמי נחות – "ונהיה בעינינו כחגבים". הם חשו כחגבים ומזלו של החודש הוא אריה. האריה, מלך החיות, מנהיג ומסמל מלכות. אחת הסכנות האורבות למלך היא חוסר הקשבה לנתינים שלו ולכן מלכות ראויה נמדדת במסוגלותה לשמוע את דברי העם גם, אם אינם ערבים לאוזניה.  חודש זה מזהיר שלא ליפול לסיטואציה של "אני מדבר ואתם  מקשיבים" ומלמד כי יש להשתמש בשמיעה ככלי להבנת הזולת ולתת ביטוי לקולות של הצד השני, שלעיתים קרובות נעלמים בבליל הדיבורים, הרעשים והשאגות בחוץ ובבית…

כך חוזר הריטואל הקבוע בכל שנה. כחלק מההכנות לקראת השנה החדשה בתשרי בא חודש אב בשיאו של הקיץ – "חורב" , חודש החורבן. להחריב אין פרושו להרוס את הטוב אלא לסלק את כל מה שמעכב את הצמיחה וההתחדשות ולהחריב את כל מה שמקנה לנו תחושת ערך עצמי נמוך וחוסר מסוגלות.  איך יודעים מה להחריב ? לא מסובך, בואו נתחיל בקול בתוכי ש"שמע לעצת המרגלים" " כל אותם אלה שאינם רואים את האופק הנפרש ואת התקווה לעתיד טוב יותר.

מוגש בברכה,

יצחק אהרון, איש קבלה ראש מרכז "חכמה" כותב ומרצה סודות הקבלה לקביעת תורים לייעוץ 03-9220784 www.kabalah.co.il