איש זקן אחד

ראובן נשוי ואב לחמישה ילדים, או "אינדיאנים", כפי שהוא מכנה אותם. בשל עבודתו המאומצת הוא אינו נמצא הרבה בבית, כך גם אשתו, מעצבת במקצועה, שמשקיעה את מירב מרצה בקריירה. שלוש שנים קודם לכן, גייס למשק הבית את קורה, צעירה מהפיליפינים. לפניה החליף מטפלות רבות, כולן היו ישראליות. אף אחת לא החזיקה מעמד לתקופה ארוכה. ראובן מעולם לא הצליח להסתגל "לתחנת הרכבת" בביתו וקיווה להשיג אחת קבועה.
מכר רחוק שידך את ראובן למישהו, שעובד בתחום העובדים זרים, והוא זה שהכיר לו את קורה. כבר קודם חשב ראובן על עובדת פיליפינית, אבל לא כל אחד יכול לקבל אישור להחזיק עובד זר בביתו, והכוונה באופן רשמי. לרוב, קשישים וחולים מקבלים אישור כזה, ולא כאלה שצריכים 'אופר' לאינדיאנים. אותו מכר, הסביר לראובן מה הוא צריך לעשות ועזר לו להשיג את האישורים המתאימים, ובפועל הוא קיבל את האישור על שם אחד מהוריו.

אשרת השהיה חודשה
שלוש שנים חיה קורה בביתם וראובן ידע תקופה מסודרת ונוחה. לילדים הקטנים היתה השגחה צמודה, והם אהבו את קורה. הבית תמיד היה מאורגן ונקי, ובנוסף היא הטיבה בבישוליה. אחת לשבוע היא יוצאת לחופשה קצרה ממוצ"ש ועד ערבו של יום ראשון. ראובן זכר שביום זה היא מסתובבת באזור רחוב אלנבי בתל אביב, שם נמצאים יתר חבריה. גם את זה הוא לא היה יודע, אלמלא פעם נתן לה טרמפ לאזור.
המקרה של ראובן החל כחודש טרם פגישתנו. קורה יצאה לחופשה הקבועה שלה, ולא חזרה יותר. בתחילה דאג לשלומה, ודיווח על היעלמותה למשטרה. הם הבהירו מראש שאין בכוונתם להשקיע בכך משאבים, מפאת סדר עדיפויות. מדי כל כמה זמן הוא ניסה להתקשר אל המכשיר הסלולארי שלה, אבל לא היה מענה. לאחר מספר ימים ניסה להתקשר אליה ממספר לא מזוהה וקורה ענתה. כשהבינה שזה ראובן ניתקה את השיחה. עתה אשתו של ראובן נזכרה שקורה שוחחה איתה לאחרונה והבינה ממנה כי יותר קל לטפל בקשיש מאשר בילדים. ובהזדמנות אחרת סיפרה לה קורה שעושים יותר כסף במשק בית מאשר במשכורת קבועה. הכתובת הייתה על הקיר, אך לא היה מי שיקרא אותה. "ויש סיבה שהיא עזבה דווקא עכשיו?" שאלתי אותו. מסתבר כי עשרה ימים קודם, ראובן חידש לה את אשרת השהיה בארץ. כיוון שאיני בקי בענייני עובדים זרים, לא הבנתי את בעייתו של ראובן. זה נכון שזה לא נעים, שמבריזים לך פתאום כמו שעשתה קורה, אך זה כבר קרה חודש ימים קודם לכן, כך שלא היתה דחיפות מיוחדת למצוא אותה. הרהרתי לעצמי שבטח יש מעבר לכך, ואולי קורה לקחה איתה גם "מזכרות" יקרות ערך מהבית, אך טעיתי. קורה לא היתה גנבת וראובן מעולם לא פקפק ביושרה ואמינותה. "אז לא יותר פשוט לקחת עובדת חדשה, במקום לחפש אותה?" שאלתי לבסוף. מסתבר שזה לא אפשרי, כיוון שלקורה אישור שהייה חוקי. על מנת לקבל אישור על עובד אחר במקומה, קורה חייבת לחזור לפיליפינים או לעבור למשפחה אחרת שקיבלה אישור.

מסננת שיחות
איתור של תושב זר קשה פי כמה ממציאת אזרח ישראלי. למעשה כמעט ואין קצוות חוטים טובים על מנת להתחקות אחריה. מספר הנייד של קורה לא עזר, כיוון שמלכתחילה מדובר במכשיר שפועל עם כרטיסי חיוג. ניסיתי לבקש ממישהו שיתקשר אליה, וידובב אותה בשיחה, אך קורה לא ענתה יותר לטלפון לא מזוהה. ככל הנראה מסננת שיחות. ביקשתי מראובן פירוט של שיחות הטלפון שלו בבית בחודשים האחרונים, על מנת לנסות לאתר שיחות שקורה ביצעה מהבית. אולי שם יתחבא מספר טלפון של אחת מחברותיה או של בני משפחתה או של אותה דירה באיזור אלנבי. לצערי, קורה היתה ישרה מדי גם בשביל לעשות שיחות טלפון על חשבון ראובן.
בהיעדר אפשרויות אחרות, נסעתי לרחוב אלנבי. לקחתי את תמונתה של קורה והתחלתי להסתובב בין הסמטאות. בכל פעם שנתקלתי בפיליפיני, שאלתי אותו עליה והראיתי לו את תמונתה. קיוויתי שמישהו יזהה אותה, הרי חלקם אמורים להכיר זה את זה, אך לשווא. לאחר שעות של חיפושים ובירורים, הרמתי ידיים, והתיישבתי על ספסל מעץ עם בקבוק שתיה קרה. כדקה לאחר מכן, התיישב לידי איש ישיש, כשהוא נתמך בעובד סיעוד פיליפיני. לא חסכתי את השאלה גם ממנו, אך תשובתו היתה זהה לאחרים. הישיש היה זה שהתערב לפתע ושאל אותי לרצוני. "ובכנסיה כבר בדקת?" שאל. הוא הסביר שביפו ישנה כנסיה גדולה ונחשבת, שהעובד שלו מבקר שם.

הזדמנות שנייה
ביום הראשון שלאחר מכן, התמקמתי עם חוקר נוסף לתצפית על הכנסייה. לאחר כשעתיים זיהינו אותה על פי התמונות שקיבלנו מראובן. על מנת להיות בטוחים, ביקשתי מראובן שיבוא ליפו, ויזהה אותה אף הוא. עתה היה קל להתחקות אחריה, והיא הובילה אותנו בהמשך היום אל דירתה ליד שוק הכרמל. עתה ראובן היה צריך למסור את הכתובת למשטרה, ומשם הדרך קצרה שיוציאו אותה מהארץ לצמיתות. ראובן בחר אחרת. הוא הגיע לביתה ושוחח איתה. הוא בחר לתת לה הזדמנות שניה, ולא לפעול נגדה. היא מצידה הודתה, שלעבוד כל יום בניקיון שני בתים, זה לא קל או משתלם יותר. ואני, נשאר לי רק להיזכר באותו איש זקן וחכם, שאפשר לזה להתקיים.

הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.