פרשת בא, עוד רגע עם

פרשת "בא" עוסקת בשלוש המכות האחרונות: ארבה, חושך, מכת בכורות, וביציאה הפיסית ממצרים והמנטאלית מהעבדות.

בשבוע שעבר עסקנו בתהליך החינוכי שמיושם בעשר המכות. דיברנו על כך שיש פה תהליך כפול, מחד תהליך הפנמה אצל פרעה כי ה׳ הוא האלוהים, וכי עם ישראל הוא העם הנבחר, ומאידך תהליך הפנמה קשה יותר בקרב עם ישראל כי עליו לטפס מעלה מעומק מ״ט שערי הטומאה, וכי עליו לצאת ממנטאליות העבד. כבר אחרי מכת ברד מתקיימת הערכת מצב קשה במטכ"ל המצרי.

קיימת אחדות דעים בקרב הגנרלים שמצרים בדרך לאבדון.

פרעה באופן טראגי מבין שכל מכה קשה מקודמתה אך עדיין ה' מחזק את ליבו והוא נאחז במעין משא ומתן.

טרם מכת ארבה מוכן פרעה ליציאת משלחת למדבר. לבסוף מוכן ליציאת הגברים ללא הילדים.

לאחר מכת חושך פרעה מוכן להוציא את כל העם כולל הטף, למעט המקנה, (כדי לוודא את חזרתו של העם).

פה עונה משה בנוסח שונה לחלוטין משהורגלנו בו. "ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לה׳ אלוהינו, וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה"(יא, כה).

המשמעות: תקשיב ידידי, לא רק שאנחנו נצא על נשינו טפנו ומקננו, אלא אתה תתן לנו מהבקר והצאן שלך כדי שנקריב זבחים לאלוקינו.

זה משה שונה לחלוטין ממה שהכרנו אך בפרשה הקודמת.

מפשט הפסוקים נראה שמכת החושך הביאה לקריסה סופית של התנגדות המצרים ולהבנה ש"אכן אבדה מצרים". משה מעתה מנהל את המו״מ מול פרעה כשווה מול שווה.

התהליך של צבירת הביטחון מול המצרים אינו רק של משה אלא של בני ישראל כולם. עם ישראל מפסיק בפועל את עבודת הפרך, ותוך ימים ספורים הופך ליקיר מצרים. העם המצרי ומנהיגיו מבינים ש"אבדה מצרים" וכי חייבים לשחרר את עם ישראל. הם מחדשים את הקשר החיובי עם השכנים היהודים ומקווים שזה יעזור להם בעתיד. כשישראל כבר אינם נחותים כעבדים, יכולים הם ללכת ולשאול כלי כסף וזהב מ"רעיהם". עתה השכנים הם בסטטוס של רעים שווים  ולכן גם באופן טבעי משאילים להם המצרים את כליהם.

מכאן שמכת חושך הינה המכה שהצליחה לחדור לעם ישראל ולחולל אצלם את השינוי המנטאלי המיוחל.

אם נשים לב נראה שמעתה הדגש בסיפור עובר ממצרים לבני ישראל. מעתה הם במרכז, לכן ברור מדוע המצווה הראשונה שמקבל עם ישראל הינה מצוות קידוש החודש ולוח השנה העברי. הימים בשבוע הם זכרון למעשה בראשית, סדר החודשים הוא זכרון ליציאת מצרים.

לאחר שעם ישראל מחוייב לסדר החודשים השנתי והלאומי, אין ספק שהוא בדרך הנכונה להיות עם בן חורין. הוא במצב של – עוד רגע עם.